<h1>ספר התדיר הלכ' בישולי גוים סימן ע'</h1>
<h2>דף לה.</h2>
אין להשהות הקיבה בעורה מעת לעת משום שטעם העור נבלע בחלב והוי ליה בשר בחלב. ואע"ג דצונן הוא בשהיית זמן גדול בולע. ומטעם זה אסור לשרות הבשר במים כדי למתקו עד שידיחנו קודם שרייה. הני מילי לכתחילה, אבל בדיעבד שרי, שהרי [יש] בו יותר משיעור ששים.
<h2>דף לה:</h2>
חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אסור, ואפילו אין לגוי בהמה טמיאה. וכן הגבינות של גוים אע"פ שמקפיאין ומעמידין בפרחי עשבים אסורין הן משום גילוי והן דלא ליפוק חורבא לעלמא, שיבואו ויקחו אחרים משאר הגבינות שמעמידין בדבר אסור. אך הגבינות שהניח לייבש ביד גוים והן חתומות בדפוס מותרות. ואפילו שכח והניח הדפוס בבית הגוי בדיעבד יש להתירה, שהתורה חסה על ממונם של ישראל. חמאת הגוים, בני ארץ ישראל אוסרים אותה משום חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, ומשום בישול גוים, ומשום תערובת חלב טמא. ובני בבל מתירין. דאי משום בישולי גוים הרי נאכל כמו שהוא חי. ומשום תערובת, כיון שחלב טמא אינו מתקיים אין מערבין. ומשום שאין ישראל רואהו אין לחוש, שמא חלבו לאכילה ונמלך לגבן או לחמאה, וספק דרבנן לקולא. טוב לעשות כמנהג המקום, שמנהג אבות תורה.
הפת של גוים אסורה מפני חששת קירוב הדעת, שאם יאכל עמהן יש לחוש שמא יבא לידי חתנות, כדכתיב [שמות ל"ד] וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנותיו לבניך. מפני שחיי נפש תלויין בפת התירו פת של פלטיר גוי במקום שאין פלטיר ישראל. אך פת בעלי בתים של גוים אסורה לעולם, ואין מתירין אותה אלא משום סכנת נפשות כשאר איסורים של דבריהם. ויש מגדולי המורים שאוסרים אלא אם כן בת שלשה ימים בלא מאכל. ובשם מקצת גאונים מצאתי שמשום עונג שבת מתירים אפילו פת של בעלי בתים אם אין לו מה יאכל בשבת.
<h2>דף לח.</h2>
בדבר שאינו נאכל כמו שהוא חי אסור מדרבנן. ויש מחמירין אפילו בדבר שנאכל כמו שהוא חי.
<h2>דף לח:</h2>
שלש מלאכות נעשות בפת, היסק תנור, אפיה, היפוך גחלים. נעשית אחת מהן על ידי ישראל הפת מותרת. והיסק התנור אפילו בנתינת קיסם אחד דיו. אך צריך לעשות קודם שישימו הפת בתנור או מיד אחר שימו בתנור קודם שיקרמו פניו, שכל דבר שנתבשל או נאפה על ידי גוי כמאכל בן דרוסאי יש בו משום בישולי גוים. איזהו כמאכל בן דרוסאי כל שהגיע לשליש בישולו. ירקות או בשר דגים וביצים ששלקן או בישלן הגוי אסורים, וכן אם התחיל הגוי וגמר ישראל הבישול. אבל אם התחיל ישראל ועשה שליש הבישול אע"פ שגמר הגוי מותר. וכן אם התחיל הגוי ולא עשה שליש בישולו וגמר הישראל מותר.
<h2>דף עו:</h2>
סכין של איסור שפה והיא טהורה, או נועצה בקרקע קשה עשר פעמים. ואם יש בה גומות ישפשף הגומות בפחם או באבן. ואם בדיעבד חתך ולא שף ידיח הנחתך.
